Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 99a

הָא מִדְּסֵיפָא בִּדְאוֹזֵיל הָוֵי, רֵישָׁא בִּדְלָא אוֹזֵיל, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז, מָכְרָה לָזֶה בְּמָנֶה וְלָזֶה בְּמָנֶה, וְלָאַחֲרוֹן יָפֶה מָנֶה וְדִינָר בְּמָנֶה — שֶׁל אַחֲרוֹן מִכְרָהּ בָּטֵל, וְשֶׁל כּוּלָּן מִכְרָן קַיָּים!

Traduction

The Gemara asks: Since the last clause of the mishna deals with a case where she reduced the price, it stands to reason that the first clause of the mishna is a case where she did not reduce the price. Why would the mishna repeat itself for no reason? As it teaches in the last clause of the mishna: If her marriage contract was worth four hundred dinars and she sold property to this one for one hundred dinars, and she sold property to that one for one hundred dinars, and again to a third one, and she sold property to the last one worth one hundred dinars and a dinar for only one hundred dinars, the sale of the last property is void. And as for all of the others, their sale is valid because they were sold for the correct price.

Rachi non traduit

הא מדסיפא כו'. דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן:

Tossefoth non traduit

הא מדסיפא בדזילא כו'. דלא אפשר לפרש לאחרון יפה מנה ודינר במנה ודינר ומאי במנה במנה שלה דהא כתובתה ד' מאות זוזי ותימה אי בדזילא מאי איריא זילא בדלא זילא נמי מכרה בטל ומצינו למימר דתנא סיפא לגלויי רישא דבלא זילא עוד מצינו למימר דהוה אמינא טפי הוי מעביר לא זילא דמכרה שוה מנה ודינר במנה ודינר מהיכא דזילא:

לָא, רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּדְאוֹזֵיל, וְסֵיפָא הָא קָא מַשְׁמַע לַן: טַעְמָא דְּאוֹזֵיל בִּדְיַתְמֵי, אֲבָל בְּדִידַהּ — מִכְרָהּ קַיָּים.

Traduction

The Gemara rejects this: No, both the first and the last clauses discuss cases where she reduced the price of the land and sold it for less than its worth. And the last clause teaches us this: The reason that the sale is void is that in that case, since she had already received full payment of her marriage contract, she reduced the price in a sale that she made with property of the orphans and at their expense. However, when she reduced the price of the land in the sale of her own property, as in the earlier clauses of the mishna, her sale is valid.

Rachi non traduit

דאוזיל בדיתמי. שלא היה לה עוד עליהם כלום שהרי באחרון טעתה:

אבל בדידה. כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן מכרה קיים דאין אונאה בקרקעות וכ''ש שאין כאן שתות שיעור אונאה:

הָא מִדְּרֵישָׁא שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם, וּמָכְרָה שָׁוֶה מָנֶה בְּמָאתַיִם, אוֹ שָׁוֶה מָאתַיִם בְּמָנֶה — נִתְקַבְּלָה כְּתוּבָּתָהּ.

Traduction

The Gemara asks: How can it be that this is what the last clause of the mishna is teaching? It can already be concluded from the first clause of the mishna, which states: In the case of a widow whose marriage contract was worth two hundred dinars and she sold property that was worth one hundred dinars for two hundred dinars, or if she sold property worth two hundred dinars for one hundred dinars, she has received payment of her marriage contract and can demand nothing more. This teaches that although she reduced the price of her own property by half, the sale is valid.

Rachi non traduit

נתקבלה כתובתה. ולא אמרינן מכרה בטל:

מַהוּ דְּתֵימָא: הָתָם הוּא דְּאִיסְתַּלַּקָא לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי, אֲבָל הָכָא נִיגְזוֹר מָנֶה רִאשׁוֹן אַטּוּ מָנֶה אַחֲרוֹן — קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara answers: Lest you say: There, in the first clause of the mishna, the sale is valid because through the sale she has left this house entirely, i.e., she no longer has anything to do with her husband’s estate, as her entire claim has been paid off; however, here, in the latter clause, decree that the first sale for one hundred dinars will be void due to the last one hundred dinars. If the first sale is allowed to take effect, this may lead to the error of the last sale taking effect as well. Therefore, the first sale should be void if she reduces the price. Lest you make this argument, the mishna teaches us that this is not the case.

Rachi non traduit

התם הוא דאיסתלקא לה. במכירה ראשונה מהאי ביתא לגמרי וליכא למיגזר מידי אבל הכא דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל:

אטו מנה אחרון. דלא ניתי למימר מכרה קיים קא משמע לן דאפ''ה דוקא דטעתה במנה אחרון אבל במנה ראשון מכרה קיים:

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: הָא לָא תִּיבְּעֵי לָךְ הֵיכָא דַּאֲמַר לֵיהּ ''זִיל זַבֵּין לִי לִיתְכָּא וְזַבֵּין לֵיהּ כּוֹרָא'', דְּוַדַּאי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי.

Traduction

The Gemara returns to the question asked earlier (98b): And there are those who say: Don’t raise this dilemma in a case where the employer said to his agent: Go and sell on my behalf a half-kor, and the agent sold for him a kor, as he was certainly adding to the employer’s words, and the sale of the first half-kor is valid.

כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דַּאֲמַר לֵיהּ: ''זִיל זַבֵּין לִי כּוֹרָא'' וַאֲזַל וְזַבֵּין לֵיהּ לִיתְכָּא, מַאי? מִי אָמְרִינַן אֲמַר לֵיהּ: דְּטָבָא לָךְ עֲבַדִי לָךְ, דְּאִי לָא מִצְטָרְכִי לָךְ זוּזֵי, לָא מָצֵית הָדְרַתְּ בֵּיהּ.

Traduction

Where you should raise the dilemma is a case in which the employer said to his agent: Go sell on my behalf a kor, and he went and sold for him a half-kor. What is the halakha in that case? Do we say that the agent can say to the employer: I did what is good for you by not selling everything, because you now have the opportunity to determine if you are truly in need of more money. If you decide that you do not need the money then you will not have to sell more property, because if you will realize that you do not need the money after the sale has been completed, you will not be able to reverse the sale. I therefore did you a favor by selling as little as I could.

Rachi non traduit

דאי לא מצטרכי לך זוזי. ותתחרט במכירתך לא היית יכול לחזור אם מכרתיה:

אוֹ דִלְמָא אֲמַר לֵיהּ: לָא נִיחָא לִי דְּלִיפֻּשׁוּ שְׁטָרֵי עִילָּוַאי.

Traduction

Or perhaps the employer can say to the agent: I do not agree to this. I am not amenable to the fact that this will increase the number of bills of sale that I have because I will have to write a separate promissory note for each sale, and if I will have to go to court then I may earn a reputation as someone who has many mortgages.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא, תָּא שְׁמַע: נָתַן לוֹ דִּינָר שֶׁל זָהָב וְאָמַר לוֹ: ''הָבֵא לִי חָלוּק'', וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְּשָׁלֹשׁ חָלוּק וּבְשָׁלֹשׁ טַלִּית — שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ.

Traduction

Rabbi Ḥanina of Sura said: Come and hear a proof from the mishna for that which we learned about the halakhot of misusing consecrated property (Me’ila 21a): If one gave his agent a gold dinar, which is equal in value to twenty-five dinars or six sela, and said to him: Get me a robe. And he went and brought him a robe that cost three sela, and a cloak that also cost three sela, after which it was discovered that the original dinar was consecrated property, the halakha is that both are guilty of misusing consecrated property.

Rachi non traduit

דינר של זהב. שוה כ''ה דינרין כסף כדאמרי' בהזהב (ב''מ מד:) והם ששה סלעים:

והביא לו בשלש סלעים חלוק. דהוי דומיא דזבין לי כורא וזבין ליתכא שהרי צוהו למכור כל הדינר בחלוק:

Tossefoth non traduit

נתן לו דינר של זהב. תימה לפי מה דאמרינן בהזהב (ב''מ מד:) דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב היכי קאמר הכא והביא לו בשלש חלוק ובשלש טלית הל''ל בשלש וחצי דינר חלוק וכן טלית ועוד לא מצינו מנה הקדמוני מופלג משלנו כל כך להוקיר את הזהב ולהזיל את הכסף דעכשיו לא מצינו שיהא יקר הזהב על הכסף יותר ממשקלו אלא שנים עשר שקלים ועוד קשה ההיא דבכורות פרק יש בכור (בכורות דף נ:) גבי פדיון הבן דקאמר התם דקא יהיב ליה דינרא טיריינא שייפא ומהדר ליה שתותא וזוזא ופריך אי הכי עשרים נכי דנקא הוו אלא יהיב ליה זוזא ושתותא והשתא תימה על הלשון דקאמר זוזא ושתותא הוה ליה למימר חומשא מהדר ליה דהכל אחד אלא הכי פירושו ועיקר דדינר של זהב פי שנים בדינר של כסף לפי שכבד וגם עב הוא מדינר של כסף כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נה:) ובשילהי מסכת חגיגה (דף כז.) כעובי דינר זהב וגם כבד מן הכסף ושוקל דינר זהב פי שנים בדינר של כסף לפיכך דינר של זהב נמכר בעשרים וד' של כסף אבל משקל במשקל אין שוה משקל של זהב אלא י''ב של כסף וכן מוכח בהגדת דר' אליעזר בן הורקנוס (פרק לו.) דקאמר כתיב שקלי זהב שש מאות וכתיב וכסף שקלים חמשים הא למדת ששקלים נ' של זהב שוים שש מאות של כסף אם כן נמצאת למד שמשקל של זהב י''ב של כסף וזה לפי משקל שלנו כשהוא מזוקק ושחוט ואע''ג דבזבחים פ' בתרא (דף קטז:) פריך להני קראי ומשני להו בענין אחר מיהו לפי פשטות של מקראות משמעותם לפרש כמו בהגדה דר' אליעזר ואין מקרא יוצא מידי פשוטו והשתא אתי שפיר ההיא דבכורות (דף נ.) מהדר ליה זוזא של הכרעות שנותן קולבון לכל דינר של כסף דדינר של זהב נמכר בכ''ד של כסף ולכל ב' דינרין של כסף דהיינו חצי סלע אדם נותן הכרעה כדתנן בפ''ק דמסכת שקלים (דף ב.) הנותן סלע ונוטל שקל נותן שני קולבונות ומפרש בגמרא לפי שאחד הנותן ואחד השוקל נותן קולבון אלמא בכל שקל ושקל נותן קולבון ובסלע איכא ב' שקלים דרבנן והתם בשקל דרבנן איירי וכדתנן בפ''ק דשחיטת חולין (דף כה:) ובפ''ק דשקלים (דף ב.) ומייתי לה בפ' בתרא דביצה (דף לט:) האחין והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ומפרש רש''י האחין שחלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקולבונן ככל ישראל שהוזקקו ליתן מחצית השקל בראש חדש אדר לקרבנות צבור והטילו עליהם חכמים על כל אחד ואחד להוסיף קולבון לכל חצי שקל שיביא דהיינו שקל דרבנן דסלע היינו שקל דאורייתא ומפני שהם חצאי שקלים חתיכות דקות ופעמים שמחליפין אותו במנים ונותנים הקולבון בהכרע שכן מנהג כשמוכרין לשולחני שוקלין לו בויתור ואמרו חכמים הויתור לקולבון לכל משקל ומשקל ובדין הוא דהני אחין שמביאין שקל שלם ביניהם לא יתנו כי אם קולבון אחד לפי שאין שם אלא משקל אחד אבל חכמים הטילו עליהם שני קולבונות שלא לפחות מחביריהם ולמעט ההקדש הא חזינן מיהא שלכל חצי שקל דהוא שקל דרבנן כשפורעין לחנווני נותן קולבון להכרע והקולבון הוא חצי מעה כדפי' נמי במתני' בפ''ק דשקלים (דף ב.) הלכך לכ''ד של כסף ששוקל לקנות דינר של זהב שהוא י''ב שקלים דרבנן נותן י''ב קולבונות שהם שש מעה ושש מעה כסף דינר ולפיכך לא כלל ההוא זוזא בהדי שתותא ולימא חומשא כל זה דקדק ר''ת:

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא: שְׁלִיחַ כִּי הַאי גַוְונָא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וּמוֹסִיף עַל דְּבָרָיו הָוֵי — מִשּׁוּם הָכִי בַּעַל הַבַּיִת מָעַל, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ: מַעֲבִיר עַל דְּבָרָיו הָוֵי — אַמַּאי מָעַל?

Traduction

Granted, if you say that the agent in a case like this is considered to be performing his assigned agency, and he was merely adding to the words of the employer, it is due to that reason that the homeowner is guilty of misusing consecrated property. However, if you say that the agent is disregarding the words of the employer, as the employer intended for him to buy a robe with all six sela, why is the employer guilty of misusing consecrated property? In this instance, the agent did not fulfill his assignment.

Rachi non traduit

אמאי מעל. אע''ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי מיהו אי בעלמא מעביר על דבריו הוי על כרחין לא עשה שליחותו:

Tossefoth non traduit

אלא אי אמרת מעביר על דבריו הוי בעל הבית אמאי מעל. דמה שהביא לו חלוק קטן ורע חשוב כמו לא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה:

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּאַיְיתִי לֵיהּ שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּשָׁלֹשׁ.

Traduction

The Gemara answers: Here we are dealing with a case where he brought him a robe worth six sela that he had succeeded in buying for only three sela, so that the employer received exactly what he wanted. And the agent did not deviate from his intentions, he merely added to them because he also bought him a cloak.

Rachi non traduit

שוה שש. דהוה ליה עשה שליחותו דחלוק בת שש אמר ליה:

אִי הָכִי, שָׁלִיחַ אַמַּאי מָעַל? אַטַּלִּית.

Traduction

The Gemara asks: If that is so, if the employee did exactly what the employer had asked him to do, then why is the agent guilty of misusing consecrated property? The Gemara answers: He is guilty of misusing consecrated property because he spent three sela of consecrated property to buy the cloak, which the employer never requested from him.

Rachi non traduit

א''ה שליח אמאי מעל. וא''ת מעיקרא נמי אין מעילת השליח אלא בטלית ויש לומר דסלקא דעתין השתא כיון דאייתי ליה שוה שש בשלש אפילו מוסיף על דבריו לא הוי אלא שליחותיה קעביד שכן היה דעתו אם ימצא שם בשלש שיקנה לו טלית במותר אי נמי מעיקרא סלקא דעתיה מעל אחלוק ומדרבנן מעל השליח אבל עכשיו אפילו מדרבנן אמאי ימעול אי נמי השתא לא משמע ליה מעילה אטלית דסלקא דעתיה הואיל וקנה שוה שש בשלש אותם שלש שנשארו הרי הם כמו חולין ומשני אטלית דמשום הכי לא נפקי לחולין:

אטלית. שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית:

Tossefoth non traduit

אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בָּזֶה בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר: חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ, וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי חָלוּק קָטָן וָרַע.

Traduction

The Gemara asks: If that is so, then say the last clause of the mishna quoted by Rabbi Ḥanina of Sura (Me’ila 21b): Rabbi Yehuda says: Even in this case the homeowner is not guilty of misusing consecrated property because he is able to say: I would have requested a large robe and you brought me a robe that is small and bad. If the agent had brought him a robe worth six sela as requested, then this should not be a bad robe.

מַאי ''רַע''? רַע בְּדָמִים, דְּאָמַר לֵיהּ: אִי אַיְיתֵית לִי בְּשֵׁית, כָּל שֶׁכֵּן דַּהֲוָה שָׁוֵה תַּרְתֵּי סְרֵי.

Traduction

The Gemara answers: What is meant by bad? It is bad in its monetary value because the agent spent on the robe less than what the employer instructed him. That is why the agent is considered to have violated the wishes of his employer, as the employer can say to him: Since you chanced upon a merchant who reduced his prices to such a degree, if you had brought me a robe for six sela as I asked you, it would all the more so have been worth twelve sela, and it would have been a much finer robe.

Rachi non traduit

רע בדמים. שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש וא''ת מאי אכפת ליה:

דא''ל אי אייתית לי בשית כל שכן. דמרווחנא טפי דהוי שוה תרתי סרי סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי:

Tossefoth non traduit

כל שכן דהוה שוי תריסר. כן הוא ודאי כפירוש הקונטרס תרתי סרי גדולים יתר מכפלים דהקונה הרבה ביחד מוזלי גביה טפי מהקונה מעט ויש ספרים שכתוב בהן בהדיא דהוה שוה טפי מתרתי סרי ולפיכך לא מעל בעל הבית שהרי העביר על דעתו דמפסיד בעל הבית בכך שאם היה קונה בשש הוה שוה יותר מכפלים והשתא אתי שפיר דבקטנית מעל שאפילו יקנה הרבה ביחד משום הכי לא מוזלי גביה טפי מאילו זבין בפרוטה אבל אם נפרש דחשיב לה מעביר אע''פ שלא היה שוה אלא תרתי סרי בצמצום תימה אם כן בקטנית אמאי מעל דהא פשיטא בקטנית נמי אם נתנו לו תחלה שוה שש בשלש כמו כן בשלש הנשארים היו נותנים לו שוה שש. מ''ר:

דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּקִטְנִית שֶׁשְּׁנֵיהֶם מָעֲלוּ,

Traduction

The Gemara notes: The language of the mishna is also precise when understood in this way, as it teaches: Rabbi Yehuda concedes that both are guilty of misusing consecrated property in the following case: The agent purchased only part of what the employer requested in the case of legumes, which are sold for a set price under all circumstances,

Rachi non traduit

דיקא נמי. דרע דקאמר ר' יהודה רע בדמים קאמר ובדאייתי ליה שוה שש וטעמא כדאמרן מדקתני מודה בקטנית דהתם לא מצי למימר כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים דהוו מוזלי גבך טפי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source